גז"ד למורשע בחבלה בכוונה מחמירה חטיפה והתעללות בקטין שנזרק לבור

הנאשם הורשע בתום שמיעת ראיות בעבירות לפי סעיפים 329(א)(1) + 29, 371 + 374 + 29, 368(ג) רישא + 29 לחוק העונשין - התשל"ז 1977 קרי חבלה בכוונה מחמירה, חטיפה לשם כליאה ו/או חבלה והתעללות בקטין.

בהכרעת הדין התייחסתי בהרחבה למכלול הראיות שבאו בפניי, ולא אשוב לפרטן.

אתייחס בתמצית בלבד למסכת העובדתית אשר בגינה הורשע הנאשם בעבירות כמצויין לעיל.

בתאריך 22.04.07, בין השעות 14.00 ל- 16.00 קשרו הנאשם  ושניים אחרים (להלן: "ש'" ו"ר'") את ידו של מ' יליד 1992 (להלן: "המתלונן") בחבל וגררו אותו בכוח כיברת דרך עד הגיעם לאיזור נחל תנינים הנמצא בסמוך לכפרם (ג'יסר אל-זרקה) תוך שהם משתמשים בכוח ומאיימים עליו כי אם לא יתלווה אליהם, יכוהו.

המתלונן הובל תוך שהנאשמים מכים וצולפים בו נמרצות בכל חלקי גופו באמצעות חפצים שונים, חגורה, צינור כבל חשמלי ושרשרת מתכת, בנוסף, השליכו לעברו אבנים.

לנוכח חומרת הדברים, אצטט להלן מהמובא בכתב האישום ככתבו וכלשונו:

"הנאשם, ש' ור' גררו את המתלונן בכח, כברת דרך נוספת, כשהוא עודנו קשור בחבל בידו, עד שהגיעו לבור ניקוז מבטון, המצוי בסמוך לגשר החדש שבכפר. או אז, השלושה קשרו בחבלים את ידיו ורגליו של המתלונן ושלשלו אותו, באמצעות החבל, לתחתית בור הניקוז, שעומקו כמטר וחצי. כאשר המתלונן מצוי בתוך בור הניקוז, השלשה סגרו את מכסה הבור, העשוי בטון, ועמדו לעזוב את המקום ולהפקיר את המתלונן לנפשו.

הנאשם, ש' ור' לא שעו לבכיו ולתחינותיו של המתלונן, אשר סבל מכאבים, וצחקו במהלך מעשיהם; כן לא שעו לבקשתו להוציאו מהבור החשוך.

לאחר הרשעת הנאשם ולאור גילו, הוריתי לשירות המבחן  להכין תסקיר בעניינו.

בתסקיר מיום 20.03.08 פרטה קצינת המבחן את מכלול נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, היותו בן למשפחה נורמטיבית מרובת ילדים (המונה 14 נפשות), אינה מעורבת בפלילים למעט אישום זה בעניינו של הנאשם.

קצינת המבחן בשיחתה עם הנאשם התרשמה, מהיותו דל קוגנטיבית, ילדותי, מתקשה לבטא רגשותיו והתופס עצמו כקרבן האירועים בגינם  התנהל ההליך הפלילי וכיום עסוק בכאבו האישי הנובע מעצם היותו נתון במעצר בית וקטיעת אורח החיים שניהל עד למעצרו.

הנאשם הכחיש בפני קצינת המבחן את האישום נגדו וטען כי לא היתה לו מעורבות בתכנון ו/או בביצוע האירועים וכלשון כותבת התסקיר: "נוטה להשלכת האשמה על אחרים".

יחד עם זאת, מצאה קצינת המבחן לציין כי הנאשם ביטא אמפטיה והבנה לסבלו וכאבו של המתלונן ולהתרשמותה, תפקד בצורה תקינה עד להסתבכותו הנוכחית בפלילים.

בסיום תסקירה  ציינה קצינת המבחן כי הנאשם לא ביטא נזקקות לטיפול או המשך הקשר עם שירות המבחן  ועל אף גילו הצעיר ועברו הנקי, ולאור הכחשתו את המיוחס לו, אין בידה בסיס להמליץ על העמדתו למבחן ולבנות תוכנית טיפולית - בהתאם.

בפרק הראיות לעונש, הגיש ב"כ הנאשם שני מסמכים האחד - ממקום עבודתם של אחי הנאשם, ומסמך נוסף ממעסיקו לשעבר של הנאשם ובהם צויינו דברים בשבחה של משפחת הנאשם ובשבחו (ס/1).

כמו כן הוצג בפניי כתב האישום המתוקן ופרוטוקול הדיון בישיבת הטיעונים לעונש בעניינם של שותפי  הנאשם לתקיפת המתלונן (ס/2).

מנגד, הגישה באת כח המאשימה תעודה רפואית המתייחסת לבדיקת המתלונן בחדר המיון של בית החולים הלל יפה מיום 28.04.07 (ט/3), תמונות המתעדות את החבלות שנגרמו לו מאלימותם של הנאשם ושותפיו (ט/2) וכן עותק מגזר הדין  אשר ניתן בעניינם (ט/1).

בטיעוניה לעונש הפנתה באת כח המאשימה למעשים בהם הורשע הנאשם וטענה כי במעשיו "טמון גרעין של אכזריות שיש בו כדי למחוק את ערך האדם וכבודו ואת ערך שלמות גופו",  כהגדרתה.

חומרה מיוחדת ביקשה באת כח המאשימה לראות באלימות שהופגנה כלפי המתלונן וטענה כי היתה זו פגיעה פיזית מלווה בהשפלה נפשית על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בקרבן שהינו נער צעיר דבר שלבטח ישפיע על התפתחותו העתידית.